המאמר הזה מבוסס על סיפורו האישי ועל מחקרו של מהגר הודי דיליפ ראתה. פרופ’ דיליפ ראתה ידוע ככלכלן שהוסיף את נושא העברות המזומנים לדיון על הגירה ופיתוח עולמי: הוא היה הראשון שניתח את המשמעות הגלובלית של הכסף שנשלח מעובדים זרים למשפחותיהם הביתה.
דיליפ נולד בכפר קטן באודישה, הודו. אביו ראה את עתידו המבטיח כמנהל סניף הדואר בכפר. אך דיליפ סיים את לימודיו בבית הספר מוקדם ועזב את כפרו כדי להמשיך בלימודים הגבוהים. הוא עשה דוקטורט בהודו, בהמשך הצטרף לבנק עולמי ועבר לארה”ב.
בהרצאתו ב-TED1 דיליפ התייחס לקשיים של מהגרים ששולחים כסף הביתה ועל קשיים לא מעטים של משפחותיהם שבאים לקבל את הכסף. לפי המחקר של בנק עולמי2 שאותו ניהל ראתה, בכל העולם יש כ-240 מיליון מהגרים, וההיקף של הגירה עולמית צפוי לעלות משמעותית בשנים הבאות. הודו – היא המקבלת הגדולה ביותר של העברות בעולם. בערך כל הודי חמישי הוא מהגר המתגורר מחוץ למדינת הלידה. 17.5 מיליון איש מעבירים כסף שמהווה חלק משמעותי מההכנסה הלאומית של הודו (82.2 מיליארד דולר ב-2019).
ברשימת המדינות המקבלות את ההעברות הגדולות ביותר אחרי הודו מופיעות סין, מקסיקו, פיליפינים ומצרים. לעומת זאת, כחלק מהתוצר המקומי הגולמי לשנת 2019, חמשת המקבלות הראשונות הן כלכלות קטנות יותר: טונגה, האיטי, נפאל, טג’יקיסטן וקירגיזסטן. כלוומר, במדינות אלה, תרומת העברות לכלכלה המקומית היא משמעותית יותר מאשר בחמשת המדינות הגדולות למרות שהסכומים קטנים יותר.
לפי המחקר, העברות למדינות בעלות הכנסות נמוכות ובינוניות (LMIC) היו אמורות להגיע ל-551 מיליארד דולר ב-2019 ועשויות להגיע ל-597 מיליארד דולר עד שנת 2021. באופן מצרפי – טריליון ומאה חמישים מיליון דולר. סכומי העברות עלו על סכומי סיוע רשמי עוד מאז אמצע שנות התשעים. השנה הן עקפו גם את זרמי השקעות הישירות הזרות למדינות LMIC.
מאחורי המספרים הגבוהים האלה עומדת מסקנה מובהקת : העברות גורמות לשינוי משמעותי בחיי אלו המקבלים אותן והן משחקות תפקיד חשוב בכלכלות של מדינות רבות. דיליפ מתאר את ההבטחה של אותם “דולרים עטופים באהבה” ומנתח איך הם נתקעים לאור מכשולים רשמיים ותקניים.
על פי הנתונים של בנק עולמי עבור 2019, העלות הממוצעת של העברת $200 למדינות LMIC כמו הודו, פיליפינים, אינדונזיה, וייטנאם, קמבודיה, אוקראינה, אוזבקיסטן, מולדובה היא 6.8% מהסכום. העלות הייתה הנמוכה ביותר בדרום אסיה – בסביבות 5%, ואילו במדינות אפריקה גובים עלויות הגבוהות ביותר –9% ואפילו מעל 10% במדינות מסוימות ובאיים קטנים באוקיאנוס השקט. חשוב לציין, כי הגירה פנים-אזורית באפריקה מהווה יותר משני שליש מכל ההגירה הבינלאומית מאפריקה. למרות זאת, מחקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על עמלות גבוהות מאוד להעברות בתוך היבשת. בנוסף, ניתן לראות כי בנק – הוא הערוץ היקר ביותר לשליחת העברות, עם העלות הממוצעת של 10.3%, בעוד שסניפי הדואר לוקחים כ-5.7 אחוזים מהסכום.
חוץ מעמלות הגבוהות מהגרים מושפעים מהנושא של ציות ורגולציה. כך למשל, התקנות הנוגעות להלבנת הון והגנה נגד מימון טרור נוטות להיות מכבידות ביחס למהגרים חסרי חשבון בנק. בשנים האחרונות נראה כי חלה עלייה בפיתוח פתרונות כמו אפליקציות לאספקת שירותי העברה כולל אפליקציות מבוססות בלוקצ’יין. עם זאת, פתרונות פינטק מסוג זה עדיין מסתמכים כמעט אך ורק על בנקים מבחינת הציות ובכך מגבילים את עצמם ללקוחות בעלי חשבון בנק. זה גורם להתעלמות מקהל היעד ללא חשבון בנק, שעשוי להיות מעודד להשתמש בערוצי ההעברה לא רשמיים.
בנוגע לזה, דיליפ מציין כי מדינות צריכות לפשט תקנות ולהכיר בכך שהעברות קטנות אינן קשורות להלבנת הון: “אם נקטין את העמלות ב-1%, זה ישחרר כמה מיליארדי דולרים בידי מהגרי העולם בשנה”.
GMT היא החברה שמודעת לקשיי החיים של העובדים הזרים בישראל, ולכן מנסה לעשות את שירותיה נגישים ככל האפשר, גם בפריסה ארצית של רשת קמעונאית וגם באפליקציית MyGMT. מבחינת העמלות מחירי החברה נמוכים משמעותית מהמופיע במאמר למעלה. יתר על כן, GMT מספקת שירות מיוחד ללקוחות שעובדים בעבודות חקלאיות, ואינם מסוגלים לנסוע לעיר מדי חודש כדי להחליף ולהעביר כסף. במקום זאת, עובדי החברה מגיעים אליהם כדי לבצע העברות, ובכך להקל על העובדים הזרים לתמוך בבני משפחתם.
1 – TEDxGeateway “The Invisible Billions: Remittances”, Dilip Ratha, August 11th, 2016
2 – World Bank 2019. Leveraging Economic Migration for Development: A Briefing for the World Bank Board.
טקסט: אנה קירייבסקי
תמונה ראשית: Christine Roy, Unsplash
ינואר, 2020